תמ"ש 58197-02-24

תקציר

המקרה ח.ז. נ' ג.ז. פסק בעניין שני הורים קשישים שחיו בנפרד תחת אותה קורת גג במשך כמעט 20 שנה לאחר שחתמו על הסכם גירושין. ההסכם מעולם לא יצא אל הפועל, ובני הזוג המשיכו לנהל משק בית משותף. המחלוקת העיקרית הייתה בנוגע לקביעת מועד פרידתם ותוקפו של הסכם עליו חתמו בשנת 2020 בדבר חלוקת נכסיהם. התובעת טענה כי מועד הפרידה היה כאשר הנתבע עזב את ביתם המשותף בשנת 2020, ואילו הנתבע טען כי היה זה כאשר אושר הסכם הגירושין בשנת 2001. בית המשפט צידד בתובעת וקבע את מועד הפירוד לשנת 2020, שכן שיתוף הפעולה הכלכלי בין בני הזוג נמשך עד אז. משמעות הדבר היא שתקופת השותפות נמשכה עד לעזיבת הנתבע, ויתרת המשאבים תחושב מיום נישואיהם החוקיים בשנת 1980 ועד שנת 2020. עוד קבע בית המשפט כי ההסכם משנת 2020, שלא אושר על ידי בית המשפט, תקף באופן חלקי בלבד, שכן הוא כלל הסדרים הנוגעים ליחסים מתמשכים ולעסקאות רגילות, שאינן טעונות אישור. עם זאת, החלק בהסכם שעניינו ויתור הדדי על זכויות קניין לא היה תקף, שכן הוא היה חסר פירוט ולא נאמר במפורש. לפיכך, נמשכו סכסוכי הרכוש בין בני הזוג, והתובע חויב בהוצאות משפט בסך 30,000 ₪ שישולמו על ידי הנתבע. ההחלטה הדגישה כי מועד הפרידה מסמן את סיום שיתוף הפעולה הכלכלי ויכול להתרחש במישורים שונים מבחינה פיזית, כלכלית וזוגית.