בש"פ 3199/14

תקציר

מדובר בשני ערעורים מאוחדים על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שניתנה על ידי השופט נ' בן-אור מיום 4.5.2014, אשר הורה לשחרר את המשיבים למעצר בית כחלופת מעצר. המשיבים הואשמו בתקיפה בנסיבות מחמירות ובחבלה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני, בעקבות אירוע שבו תקפו לכאורה יחד עם חקלאים פלסטינים ברמת מגרון דרום, שטח צבאי סגור. המדינה, בערעור כמערער, ביקשה לאכוף מעצר מלא עד לסיום המשפט, בטענה כי נשקפת מהמשיבים סכנה ממשית בשל מניעיהם האידיאולוגיים ועברם בעבירות דומות. מנגד, המשיבים טענו כי קיימות ראיות חלשות או חסרות ראיות לכאורה נגדם וטענו כי מדובר בסכסוך קרקעות ולא בעבירת שנאה. בית המשפט בחן את חומר הראיות, לרבות עדויות עדי ראייה, שתיקת המשיבים בחקירותיהם והתנהגותם במהלך המעצר. היא מצאה די ראיות לכאורה המצביעות על כך שהמשיבים היו מעורבים במעשה אלים מתוכנן מראש, ממניע גזעני. בית המשפט ציין את קיומה של מוטיבציה אידיאולוגית כגורם מחמיר, המדגיש את פוטנציאל הסכנה של המשיבים לציבור ולקהילה. תסקיר המבחן הדגיש עוד יותר את הקשיים של המשיבים בשמירה על גבולות חברתיים, והעלה חשש מפני חזרה אפשרית לפשע. נוכח אופיים המסוכן של המעשים וכוונותיהם האלימות של המשיבים, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין במעצר הבית כדי למתן במידה מספקת את איומי המשיבים. לפיכך התקבל ערעור המדינה, שהורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים, תוך דחיית ערעור המשיבים להקלות בתנאים.