בר"ע 1293/07

תקציר

במקרה זה, הערעור על תביעות פיצויים בגין טיסת שכר מאוחרת התקבל. השאלה העיקרית הייתה האם המשיבים זכאים לפיצוי למרות אופיין של טיסות שכר, שהן בדרך כלל זולות יותר וכרוכות בסיכון ידוע לשינויים בלוח הזמנים. בית המשפט קבע כי נוסעים הבוחרים בטיסות שכר מבינים שיבושים אפשריים בלוח הזמנים, אך עדיין מוצדק פיצוי אם העיכוב אינו סביר והנוסעים נותרים ללא התאמות או הודעה נאותה. כאן, המשיבים נתקלו בעיכוב של למעלה מתשע שעות ללא תמיכה מספקת, מה שהפך את הפיצוי למוצדק. האחריות לעיכוב יוחסה לפליי אייר ולסוכן שלה, קיבריש, שלא הצליחו למתן את אי הנוחות לנוסעים ולא טיפלו בצרכיהם הבסיסיים במהלך ההמתנה. בית המשפט אישר את תחולתה של אמנת ורשה, לפיה המוביל אחראי אלא אם יוכיח שננקטו כל האמצעים הדרושים למניעת העיכוב. פליי אייר וקיבריש לא עמדו בתקן זה. על אף שבמשפט הראשוני הוטלה על המבקשת אחריות משותפת, נקבע בערעור כי המבקשת, שארגנה את חבילת הנופש, מילאה את התחייבויותיה החוזיות ללא רשלנות ולא יכלה לצפות את התקלה הטכנית שגרמה לעיכוב. לפיכך, התביעה נגד המבקש נדחתה, בטענה כי האחריות מוטלת אך ורק על המוביל האווירי לפי אמנת ורשה. לפיכך ניתן לדחות את הטענות נגד מארגנת החבילה, תוך שמירה על פסק דינו של בית משפט קמא בעניין פליי אייר וקיבריש.