ת"א 13596-01-13

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, נפגע בתאונה במפעל מיון הפסולת של הנתבעת בספטמבר 2011, והוא תובע פיצויים. נסיבות התאונה אינן שנויות במחלוקת. התובע נפגע כאשר ידו הימנית נמשכה לתוך ההגה של מסוע אותו ניקה בעת הפעלתו. בתביעה נטען לרשלנות הנתבעת בכך שלא עצרה את פעולת המסוע במהלך הניקוי. הנתבע טען כי התובע התרשל באופן תורם בניקוי המסוע מיוזמתו, בניגוד להנחיות, וניסה לחלץ פסולת באמצעות וו ברזל. בית המשפט מצא כי שיטת ניקוי המסוע על ידי התובעת הייתה פסולה ובניגוד להנחיות. עוד קבע בית המשפט כי התובע הפר בעבר את תקנות הבטיחות אך לא נמנע מכך על ידי הנתבעת, שאף אישרה את יוזמתו וקידמה אותו. לפיכך, בית המשפט ראה בנתבעת אחראית חלקית לנזקי התובע, וייחס לתובע 25% אשמה תורמת. באשר למעמדו ושכרו של התובע, דחה בית המשפט את טענת הנתבע כי התובע היה מגורש ולכן שכרו צריך להיות נמוך יותר. בית המשפט קבע כי שכרו של התובע בעת התאונה היה 6,000 ₪ לחודש, וכי סכום זה צריך לשמש בסיס לחישוב הפסדי שכרו. בית המשפט העריך את הנכות הרפואית הצמיתה של התובע בשיעור של 60% ואת הנכות התפקודית בשיעור של 75%. בית המשפט פסק לתובע 288,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, 1,654,031 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים, 73,572 ₪ עבור זכויות סוציאליות, 300,000 ₪ עבור סיוע בעבר ובעתיד מצדדים שלישיים, 30,000 ₪ עבור הוצאות ו-450,000 ₪ עבור כאב וסבל, בסך כולל של 2,795,603 ₪. לאחר ניכוי התקלה התורמת והתשלומים הצפויים מהמוסד לביטוח לאומי, הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 412,419 ₪. עוד קבע בית המשפט כי התובע זכאי לשכר טרחת משפט, המחושב כ-10% מהסכום שנפסק לאחר ניכוי תשלומי ביטוח לאומי, בסך 41,242 ₪ בתוספת מע"מ. בית המשפט קבע כי סכום זה ישולם לתובע רק לאחר שהמוסד לביטוח לאומי יקבל את החלטתו על תשלום קצבה מיוחדת, דבר שישפיע על סכום הפיצוי.