ק"ג 49374-01-17

תקציר

יורשיו של מבוטח שנפטר בקרן פנסיה תבעו את הקרן על הזכות למשוך את כספיו הצבורים של המנוח. התובעים טענו כי הקרן לא קיימה את חובת הגילוי שלה כלפי המנוח, בכך שלא הסבירה את האפשרויות העומדות בפניו - קרי, קצבת נכות או משיכת כספים חד פעמית - ואת ההשלכות של כל אפשרות עליו ועל יורשיו. עוד טענו כי הקרן הפרה את התחייבויותיה החוזיות, לרבות חובת תום הלב, וכי טופס הבקשה עליו חתם המנוח מטעה. הנתבעים הכחישו טענות אלה. השופט בחן את הראיות שהציגו הצדדים. באשר לפגישות שקיים המנוח עם נציגי הקרן, ציינה השופטת כי גרסאות התובעים לאירועים היו ספקולטיביות, שכן הם לא נכחו בישיבות אלה. השופטת קיבלה את העובדה שהמנוח חתם על טופס הבקשה לקצבת נכות במהלך פגישה עם נציג נציג הקופה רפאל, וכי הטופס כבר מולא ונחתם כאשר המנוח הגיע לפגישה במשרדי הנתבע בהמשך אותו יום. השופט קיבל גם את טענת הנתבעים כי נציגיהם פעלו על פי הנוהל המקובל בפגישתם עם המנוח, שכלל הסבר על ההשלכות של קבלת קצבת נכות. השופטת הדגישה כי המנוח הגיע למשרדו של הנאשם עם טופס מוכן וחתום וכי תפקידו של הנאשם לא היה לשכנעו לבחור באופציה אחרת. בנוסף, השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענת התובעים כי על הנתבע מוטלת חובה להבהיר את תקנון הקרן או להמליץ למנוח לעיין בהם. לאחר מכן פנה השופט לשאלות המשפטיות והגיע למסקנה כי זכויותיהם וחובותיהם של חברי קרן הפנסיה נקבעות בתקנון. על פי התקנות, יורשיו של מבוטח שנפטר וקיבל קצבת נכות בעת פטירתו אינם רשאים למשוך את הכספים שנצברו. לפיכך, לתובעים, כיורשים, לא הייתה זכות לדרוש את משיכת כספי המנוח. יתר על כן, השופט קבע כי לנתבעת לא הייתה כל חובה חוזית או סטטוטורית להסביר למנוח את האפשרויות העומדות בפניה. השופטת הבחינה בין המקרים שהובאו על ידי התובעים, שלא היו רלוונטיים למקרה הנוכחי, והדגישה כי הם נוגעים לזכות למשיכת כספים עם הגיעם לגיל פרישה ומעורבים בהם נסיבות עובדתיות שונות. השופטת דחתה גם את טענת התובעים להפרת תום לב, וקבעה כי על הנתבע לא הייתה חובה ליידע את המנוח באופן יזום על זכויותיו. השופטת ציינה כי טופס הבקשה עליו חתם המנוח היה ברור וכי לא היה כל ניסיון מצד הנתבע להעלים סעיפים כלשהם. לבסוף דחה השופט את התביעה והורה לתובעים לשלם את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין.