בג"צ 3626/14

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה שבפניו בשל דוקטרינת השיהוי. במילים אחרות, העותרים המתינו זמן רב מדי להגשת תביעתם, וכתוצאה מכך אין לבית המשפט ברירה אלא לדחות אותה. בית המשפט מכיר בכך שדחיית תביעות על הסף על בסיס שיהוי עלולה לגרום לאי נוחות, שכן היא מונעת בירור טענות לגופן. אולם, במקרה דנן הזיק השיהוי למשיבים. העותרים לא סיפקו סיבה מוצדקת לעיכוב בהגשתם, וחלוף הזמן מקשה על בירור ובירור עובדות המקרה. בכלל זה, נקבעה מדינת החזקה במקרקעין הנדונים מלפני למעלה מ-70 שנה, שהיא חיונית לעניינם של העותרים. יתר על כן, נראה כי בעלי הקרקע ויורשיהם ניהלו משא ומתן על פיצוי ההפקעה לאורך השנים, דבר הסותר את טענותיהם הנוכחיות. עוד מציין בית המשפט כי גם אם היה נוטה להחיל עיקרון מסוים שנקבע בפרשת קרסיק על מקרה הפקעה זה, היה צורך בחקיקה לשם כך. בית המשפט מבין אמנם את תסכולם של העותרים, אך מדגיש כי הדרך לקבלת פיצוי בגין הקרקע נותרה פתוחה בפניהם ודוחה את העתירה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.