רע"פ 4207/19

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על חוקיות עבודות הבנייה שביצע המבקש בדירת מגוריו בחיפה. המשיב הוציא למבקש צו הפסקת עבודה לפי סעיף 216 לחוק התכנון והבניה באפריל 2018, ואחריו צו הריסה כעבור חצי שנה, לאחר שהמבקש לא מילא אחר הצו הראשוני. המבקשים טענו כי מעולם לא קיבלו את צו הפסקת העבודה וערערו על צו ההריסה באמצעות בית המשפט לעניינים מקומיים, שפסק לטובתם, ופירש את צו ההריסה כצו מנהלי לפי סעיף 221 לחוק התכנון והבניה. הן המבקש והן המשיב ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב וקבע כי צו הפסקת העבודה נמסר כדין וכי צו ההריסה, שהוצא לפי סעיף 217 לחוק, נותר בתוקף עד ליום 13.8.2019. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה ועיכוב ביצוע לבית המשפט העליון, בקשה שנדחתה. שופט בית המשפט העליון קבע כי הבקשה לא העלתה סוגיות עקרוניות מעבר לאינטרס האישי של המבקש וכי הטענות שהוצגו כבר נבחנו לעומק על ידי שתי הערכאות הקודמות. יתר על כן, השופטת הביעה דאגה מהתעלמותו לכאורה של המבקש מהחוק ומפסיקות קודמות של בית המשפט, וציינה כי במקום נצפו עבודות בנייה חדשות למרות צו בית המשפט המחוזי שאסר על כך.