ב"ל 27499-12-10

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה שהגישה תובעת שגמלתה מהמוסד לביטוח לאומי נשללה ממנה לאחר שהופקדו בחשבון הבנק שלה סכומי כסף חודשיים קבועים. לטענת התובעת, הכספים שנשלחו מבתה בארגנטינה לא היו הכנסות אלא סיוע כספי ששימש לתשלום חוב שהיה לה עקב ערבות להלוואה. לאחר בחינת חומר הראיות, קיבל בית המשפט את טענת התובע, תוך שימת דגש על נסיבותיו הייחודיות של המקרה. השופטים קבעו כי הכספים שהופקדו בחשבונה של התובעת לא הפחיתו את הצורך שלה בגמאות, ולמעשה מנעו את קריסתה הכלכלית. עוד ציינו כי מטרת הכספים הייתה לפרוע חוב בגין הלוואה שהתובעת ערבה לה אך לא נהנתה ממנה. זאת ועוד, ההנחיות שהוצגו על ידי הנתבעת, אשר קבעו כי כל הכנסה העולה על 13% מהשכר הממוצע תיחשב כהכנסה, היו אמורות להיות מיושמות בגמישות המתאימה לנסיבותיו של כל מקרה. במקרה הספציפי הזה קבעו השופטים כי אין לראות בכספים שקיבלה התובעת הכנסה כלל, ועל כן יש להשיב לתובעת את הגמלאות ולמחול על חובה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ללא צו להוצאות, וניתן לערער עליו בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה.