ת"א 30212-09-12

תקציר

בית המשפט מצא כי טענתו של טוואטי כי לא כל זכויות הקניין שלהם משועבדות לבנק סותרת את מסמכי המשכון העצמיים. הגדרת "מקרקעין" בחוק המקרקעין כוללת את כל מה שנבנה ונטע על הקרקע, כלומר המשכון חל על כל הזכויות בנכס, ולא רק על בית המגורים. גם טענתו של טוואטי כי שילמו את מרבית התמורה באמצעות הון עצמי נכשלה משום שהיה עליהם להעלות טענה זו במהלך הליכי ההוצאה לפועל, אך לא עשו כן. הבנק הצליח להוכיח את טענתו בדבר קיומה של יתרה שחב טוואטי לאחר מכירת הנכס המשועבד וזיכוי התמורה לחשבון ההלוואה. דפי החשבון שהגיש הבנק היו קבילים כראיה והראו יתרה בסך 196,111 ₪. בית המשפט דחה גם את טענותיה של הערבה זנה ערבה כי היא ערבה מוגנת וכי זכויותיה נפגעו על ידי הבנק. הערבות נחתמה לפני התיקון לחוק הערבות משנת 1998, המעניק הגנות לערבים, ולא הובאו ראיות לכך שהערבה לא ידעה את פרטי הערבות. גם טענתו של טוואטי כי שילמו על החוב תשלומים שונים בסך כולל של 150 אלף שקל שלא קוזזו, נדחתה, שכן מרבית התשלומים הללו נרשמו וקוזזו מהחוב, אם כי לא תמיד באותו יום. בית המשפט דחה גם את טענתו של טוואטי כי הבנק חייב להם כספים, שהתבססה על תצהיר בן עשור והתעלם מהריבית וההוצאות שנצברו לאורך זמן. בסופו של דבר הורה בית המשפט לטוואטי לשלם לבנק את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח ופסק כי טוואטי וזנה ערבה חייבים ביחד ולחוד לשלם לבנק 196,111 ש"ח בתוספת ריבית של 10.5% לשנה החל מיום 9.3.2012. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם את הוצאות המשפט של הבנק ואת שכר טרחת עורכי הדין. פסק הדין אמור היה להינתן בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.