ע"א 921/91

תקציר

13 המשיבים ירשו נכס מקרקעין בטבריה אותו ניהלו משא ומתן למכירתם למערער ולשותפו במהלך משא ומתן ממושך שנמשך למעלה מעשרה חודשים. המשא ומתן התנהל בין עורכי הדין של הצדדים, והוכנו שלוש טיוטות של הסכם המכר. בטיוטה הסופית, מיום 19.7.87, נקבע כי ההסכם ייכנס לתוקף רק לאחר שכל הצדדים יחתמו עליו. הקונים חתמו על ההסכם הסופי ושלחו אותו בחזרה לעורך הדין של המוכרים בצירוף תשלום, אך חתימת המוכרים התעכבה. אחד המוכרים נפטר באוקטובר 1987, וכעבור חודשיים הודיע עורך דינם של המוכרים על נסיגת המוכרים מהעסקה. הרוכשים תבעו בבית המשפט המחוזי בנצרת, בטענה כי נוצר חוזה תקף וביקשו לאכוף אותו. לחילופין, הם טענו כי המוכרים פעלו בחוסר תום לב בכך שנסוגו מהעסקה. בית המשפט המחוזי דחה את טענות הרוכשים, בקובעו כי המשא ומתן לא הניב חוזה מחייב וכי הסתלקותם של המוכרים לא נעשתה בחוסר תום לב. הרוכשים ערערו על החלטה זו. בית המשפט לערעורים פסק גם נגד טענות הרוכשים. באשר לניסוח החוזה, מצא בית המשפט כי לא קמה כוונת הצדדים להיות מחויבים בהסכם, שכן חתימותיהם של כל שלושה-עשר המוכרים היוו תנאי מוקדם לתוקפו של החוזה, ושלושה מוכרים לא חתמו עליו. התנהלות עורך הדין של המוכרים לא רמזה על הסכמת הלקוחות, והצהרתו כי הוא מקווה להשלים את החתימות הייתה צריכה להזהיר את הרוכשים כי העסקה אינה ודאית. יתר על כן, המוכרים לא פעלו בחוסר תום לב במהלך המשא ומתן. הודעת עורך הדין על נסיגת המוכרים לא הייתה מטעה, שכן הנסיבות אפשרו אפשרות שלא כל המוכרים יחתמו, והיה על הקונים לגשת למצב בזהירות. התנהלות המוכרים לא הפרה את עקרון תום הלב, שכן הייתה להם הזכות לסגת מהמשא ומתן בכל עת. כל מוכר היה אחראי באופן אישי להתנהגותו בתום לב, ובית המשפט לא יכול היה להטיל אחריות על חוסר תום לב פוטנציאלי של אחרים. מאחר שהמוכרים שלא חתמו לא פעלו בחוסר תום לב ולא סיפקו סיבה עניינית לאי החתימה, הערעור נדחה. השופט גולדברג קבע כי על המערערת לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין.