בש"פ 2141/10
החלטה עליון
תקציר
פסק הדין דן בערעור על צו זימון לאשפוז כפוי של נאשם שהורשע בפשע אך נמצא בלתי כשיר נפשית לעמוד לדין. הערעור מעלה שתי שאלות משפטיות הנוגעות לסמכות להוציא צו כזה ולאפשרות הביקורת השיפוטית. בית המשפט בוחן את הצווים באופן כרונולוגי ומגיע למסקנה כי הצו לטיפול מרפאתי וצו האשפוז הוצאו כדין. עוד נמצא כי צו הזימון הוצא ביסוד ובסמכות משפטית, בין אם במסגרת "המסלול הפנימי" של פקודת ביזיון בית המשפט ובין אם במסגרת "המסלול החיצוני" של חוק המעצרים. יתר על כן, בית המשפט מציע מסלול נוסף שניתן היה לנקוט בו, הנוגע לסמכות הטבועה בצו אשפוז כפוי לאכוף מעורבות משטרתית ללא צו זימון נפרד. בסופו של דבר, פסק הדין קובע כי יש לדחות את הערעור, שכן הצווים היו תקינים מבחינה משפטית ואין לבטל את הזימון. מסקנה זו נתמכת גם בכך שהפגם הפרוצדורלי בסיווג הערעור לא גרם לנזק, והעניין יכול היה להידון בכל מקרה בפני הערכאה השיפוטית המתאימה.
חקיקה מקושרת
בש"פ 2141/10 יחיאל אבידר נ' מדינת ישראל, עליון (19.4.2010)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.