תלה"מ 55470-11-22

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בסכסוך בין בני זוג גרושים, נט"ב וא.ב., בנוגע למספר תביעות לאחר גירושין. המחלוקת העיקרית נסובה סביב זכויות המגורים בבית בבעלות NTB. במהלך נישואיהם התגוררו שני הצדדים בבית, ולאחר גירושיהם ביקשו לבסס את זכויותיהם בנכס. נת"ב טענה כי הבית היה שלו בלבד, שכן הוא נרכש ושופץ מכספו, והוא לא התכוון לחלוק זכויות עם א.ב. מנגד, טענה א.ב. כי הייתה כוונה לחלוק את הבית, כפי שמעידה הבטחתה של נת"ב להעביר לה מחצית מזכויותיו. לתמיכה בטענתה הדגישה א.ב. את תרומתה הכספית לבית, לרבות תשלום חלק מהמשכנתא והשתתפות בשיפוצים. בני הזוג חתמו גם על תצהירי מתנה, והעבירו מחצית מזכויותיה של נת"ב לא.ב., אך אלה לא סוכמו סופית. בית המשפט בחן את חומר הראיות ופסק לטובת א.ב. בית המשפט קבע, כי נת"ע לא סיפקה כל סיבה מוצדקת לביטול תצהירי המתנה וכי אכן הייתה כוונה לחלוק את הבית שנוצר לאחר אישור הסכם הגירושין. בעקבות זאת, הורה בית המשפט לנת"ב להעביר באופן חוקי מחצית מזכויותיו בבית לא.ב. בתוך 60 יום. אם לא יעשה כן, יוכל א"ב לעתור למינוי כונס נכסים לביצוע ההעברה על חשבונה. באשר לתביעות הנוספות של א.ב. לאיזון כולל של משאבים ומזונות, מצא בית המשפט כי הן נגזרות מההנחה כי הסכם הגירושין בטל, מה שלא היה. מאחר ששני הצדדים הסכימו לקיים את תנאי ההסכם בעניין המזונות, קבע בית המשפט כי עליהם להמשיך לשלם בהתאם לתנאים המוסכמים עד להפרדת בתי המגורים. ברגע שהם נפרדים פיזית, הם ידבקו בהסכם המקורי. עוד קבעה השופטת כי על כל צד לשאת בהוצאותיו המשפטיות. פסק דין זה מותר לפרסום, תוך השמטת כל הפרטים המזהים.