עע"מ 1362/10

תקציר

לשכת עורכי הדין סירבה להכשיר אדם כעורך דין על סמך תלונה שבה נטען כי התחזה לעורך דין וביצע פעולות בשם אדם אחר. המשיב טען כי ההתחזות הנטענת התרחשה לפני שהפך למתמחה והייתה אמירה חד פעמית עליה התחרט. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב וקבע כי עמדת לשכת עורכי הדין אינה סבירה ואינה מידתית. לשכת עורכי הדין ערערה על החלטה זו. נקודת המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה פרשנות סעיף בחוק לשכת עורכי הדין. בית המשפט מצא כי אין הוא צריך להכריע בשאלה פרשנית זו, שכן הוא יכול לפסוק במקרה הספציפי מבלי לעשות כן. השופט גם אישר את זכותה של לשכת עורכי הדין לעכב את כשירותם של מועמדים לא ראויים, אך קבע כי די בעיכוב של עד שנה גם אם מעשיו של המשיב היו כפי שיוחסו לו. בהנחה שמעשיו של המשיב היו כנטען, קבע בית המשפט כי ניתן למצות עמו את הדין בגין השיהוי והורה ללשכת עורכי הדין להסמיך אותו כעורך דין עד ליום 1.6.2010. הערעור נדחה, ושני הצדדים לא חויבו בהוצאות המשפט של הצד השני.