ע"פ 432/85

תקציר

המערער, מאיר מלכא, הורשע בהריגה, החזקת נשק שלא כדין והשמדת ראיות על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשנת 1985. מלכה ערער על החלטה זו, אך שלושת שופטי בית המשפט העליון, ש' לוין, ד' לוין וא' וינוגרד, לא מצאו עילה לבטל את הרשעתו של הערכאה הנמוכה יותר. מהראיות עולה כי מלכה נכח בזירת הפשע והודה כי החזיק את האקדח שירה את הירייה הקטלנית, ואף הוביל את השוטרים לנשק לאחר מכן. למרות שמלכה חזר בו מהודאתו במהלך המשפט, הסכימו השופטים עם קביעת בית המשפט המחוזי כי התבטאויותיו ומעשיו הקודמים קשרו אותו בביצוע העבירה. השופטים אישרו גם את ההרשעה בהריגה, ולא מצאו ראיות התומכות במסקנה שונה, למרות חוסר ודאות מסוים לגבי כוונתו של מלכא. עם זאת, השופטים קיבלו חלקית את הערעור על גזר הדין, וקבעו כי יש לשקול את סעיף האישום של החזקה לצד סעיף ההריגה. לפיכך, עונשי המאסר הנוספים בגין האישומים האחרים ירוצו במקביל לעונש של תשע שנות מאסר בגין הריגה. השופט לוין הדגיש כי מדובר בנאשם מניפולטיבי, אך העובדות הצביעו בבירור על אשמתו ולא הותירו הסבר סביר לאירוע. כתוצאה מכך נמחק הערעור על ההרשעה, ועונשו הכולל של מלכה הופחת לתשע שנות מאסר.