רבני 1266689/03

תקציר

האישה מערערת על החלטת בית הדין האזורי לקבוע את מועד הקרע בפרידתה מבעלה ליום 29.7.2014, הקובע את מועד התרת נישואיהם לצורך חלוקת נכסיהם. לטענתה, התאריך צריך להיות 16.2.2020, המועד בו הגיש בעלה תביעת גירושין. בני הזוג לא קיימו חיי זוגיות במשך שנים רבות והתגוררו בחדרים נפרדים באותו בית. האישה גירשה את הבעל מחדרם המשותף, ומאז הם פועלים בנפרד, כאשר הבעל משלם אך ורק את הוצאות הבית. החלטת בית הדין האזורי מתבססת על חוק יחסי ממון בין בני זוג, הקובע את מועד ברירת המחדל לאיזון משאבים בעת התרת נישואין. עם זאת, החוק מאפשר גם להקדים את מועד האיזון בנסיבות מסוימות, לרבות קרע בלתי הפיך או אלימות בין בני זוג. בערר נטען כי ההחלטה אינה כנה, אינה מתייחסת לכל הרכוש ואין בה דיון מפורט במועד הקרע. בית המשפט דוחה את הערעור, ולא מוצא עילה להתערב בהחלטת בית הדין האזורי, שנראית נכונה. השופטים מבהירים את המצב המשפטי ומגיעים למסקנה כי ניתן להקדים את מועד הקרע מכוח סעיף 8 לחוק, המאפשר לבית המשפט לסטות מהמחדל החקיקתי בנסיבות מיוחדות. הם מדגישים כי מועד הקרע הוא קביעה עובדתית ולא עונש, ויש להתבסס עליו על המציאות האובייקטיבית של המצב. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי קביעת מועד הקרע נבדלת משיקולי צדק בחלוקת הנכסים ואין לשנותה כדי להשיג תוצאה שונה. מאחר והקרע בין הצדדים התרחש בשנת 2014, בית המשפט מאשר את המועד שנקבע על ידי בית הדין האזורי וקורא לאחרון לזרז את ההליכים לפירוק שיתוף בנכסים ואת הגירושין עצמם, בהתחשב בכך שגם ילדיהם של בני הזוג גדלו. האישה חויבה לשלם לבעל הוצאות משפט בסך 7,500 ₪, כאשר יתרת סכום הפיקדון תוחזר לה, ופסק הדין מאושר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים.