בג"צ 1562/20

תקציר

עניינה בסירובו של יו"ר רשות הדיור להאריך את המועד האחרון להגשת תביעת פיצויים לפי חוק התכנון והבנייה, לאחר ששונה ייעוד הקרקע של העותרים והגביל את השימוש בה. העותרים, שסבם רכש את הקרקע בשנת 1974, טענו כי שינויי הייעוד בשנים 2011 ו-2012 פגעו באופן משמעותי בשימושיות הקרקע ובשוויה. ב-2018 ביקשו ארכה להגשת תביעת פיצויים אך נדחו ב-2020. לטענתם, נסיבות חייהם, כמו מגורים בחו"ל ואי דיבור עברית, מצדיקות הארכה. בית המשפט דחה את עתירתם בנימוק של אי מיצוי הליכים משפטיים, שכן הם לא ערערו על ההחלטה הראשונית. נקבע כי הסמכות בעניינים מינהליים אלה נתונה בדרך כלל לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא לבית המשפט הגבוה לצדק. בית המשפט הדגיש את המגמה של העברה הדרגתית של הסמכות המנהלית מבית המשפט העליון לבתי המשפט לעניינים מנהליים, למעט במקרים בעלי דחיפות או משמעות מיוחדת. עוד הובהר בפסק הדין כי החלטות המתקבלות על ידי נציגיו של שר אינן נחשבות להחלטות מיניסטריאליות, ולפיכך הן בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט הסכים פה אחד לדחות את העתירה, ובכך חיזק את הדרישה הפרוצדורלית למצות את כל הסעדים המנהליים בטרם יפנו לביקורת שיפוטית.