בש"א 1447/08

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על עמדת הפטריארך היווני-אורתודוקסי של ירושלים, המוחזקת כיום על ידי שני מועמדים יריבים. התובעים, שניים מחברי הסינוד הקדוש, הגישו תביעה בפני בית המשפט לחייב לצמיתות את הנתבע להציג עצמו כפטריארך, ולהכריז על בטלות כל ההליכים הקשורים לבחירת הנתבע. הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה בארבעה טעמים: היעדר סמכות מהותית, התיישנות, שיהוי ומעשה בית משפט. השופט פותח בסיכום הרקע למקרה, הכולל סדרה מורכבת של אירועים המובילים לשתי תביעות מתחרות לפטריארכיה. הנושא המרכזי הוא הכרת הממשלה בפטריארך, שהיא תנאי מוקדם לכניסתו לתפקיד על פי החוק הישראלי. התובעים טוענים כי הליך הבחירות היה פגום והפר הן את החוק הכנסייתי והן את חוק המדינה, ולכן יש לפסול אותו. הנתבע, לעומת זאת, סבור כי לבית המשפט אין סמכות עניינית בעניין. השופט מסכים עם פרשנותו של הנאשם לחוקים הרלוונטיים, וקובע כי סעיף 2 לדבר המלך במועצה לארץ-ישראל וסעיף 4 לפקודת הבתר"ה האורתודוקסית מגבילים את סמכותו של בית המשפט במקרה זה. על פי חוקים אלה, מרגע שהממשלה העניקה כתב הכרה לפטריארך הנבחר, לא ניתן לערער על תוקפן של הבחירות בבית המשפט. מאחר שהנתבע כבר קיבל מכתב הכרה כזה – ומכיוון שבג"ץ אישר את החלטת הממשלה – התביעה הנוכחית נחשבת מיושנת. יתר על כן, השופטת מציינת כי תביעת התובעים היא ניסיון לערער ישירות על הליך הבחירות הפטריארכלי, שאינו מותר לפי סעיף 4 לפקודת הבתרציה. טענות התובעים, המבוססות על החלטות קודמות של בית המשפט, אינן משכנעות, שכן ניתן להבחין בין מקרים אלה לבין הנסיבות הנוכחיות. לסיכום, השופט פוסק לטובת הנתבע, דוחה את תביעת התובעים ומורה להם לשלם את הוצאות הנתבע. החלטה זו מתקבלת על בסיס הוראת הסופיות בסעיף 4 לפקודת הבטריציה, המבטיחה את יציבות משרת הפטריארך לאחר מתן הכרה ממשלתית.