ת"א 1663/06

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת התובעת נגד הנתבעים מכמה טעמים. ראשית, באשר לחבותו של הנתבע 2, קבע בית המשפט כי התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי להטיל עליו אחריות אישית, שכן הוא לא היה בעל מניות או נושא משרה בחברה. שנית, בית המשפט מצא כי הנתבעת 1 לא הפרה את סימן המסחר של התובעת, שכן השימוש במונח "ברמן לצורך העניין" לא הגיע לכדי הטעיה או דמיון לסימן "עינן". בנוסף, דחה בית המשפט את טענת גניבת העין, שכן התובעת לא הצליחה להוכיח די הצורך את המוניטין של מוצרה, "לחם עינן", בקרב הצרכנים, המהווה מרכיב מכריע בעוולה. בית המשפט פסק נגד התובע גם במספר סעיפים נוספים, לרבות תיאור כוזב, התערבות בלתי הוגנת, עשיית עושר ולא במשפט, גזל, הפרת זכויות יוצרים, דילול סימני מסחר והטעיית הצרכן. האריזה ותיאור המוצר בהם השתמשה הנתבעת 1 נמצאו שונים דיים מאלה של התובעת על מנת למנוע בלבול בקרב הצרכנים. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי הצבעים והמאפיינים של האריזות היו נפוצים בענף המאפים. לבסוף, הנתבעים לא היו אחראים להפרת חובה חקוקה, והתובע חויב לפצות את הנתבעים בגין הוצאותיהם המשפטיות.