עע"מ 3847/20

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות תנאי מכרז פומבי להקמת פארקים מדעיים. המערערת טענה כי היה מקום לפסול את הצעת המשיב משום שלא עמדה בתנאי הסף שנקבעו במכרז. המחלוקת הראשונה נגעה לפרשנות סעיף 4.11, המחייב מציעים להגיש "העתק היתר תקף" ממכון התקנים הישראלי. בית המשפט קבע, כי תכליתו של סעיף זה היא להבטיח כי רק מציעים שעמדו בדרישות החוק יוכלו להשתתף במכרז, וכי פרשנותם של המשיבים, שביקשה לבסס את ניסיונם של המציעים, אינה סבירה. עוד קבע בית המשפט כי הצעתה של המשיבה אינה עומדת בתקנה 6(א)(2) לתקנות המכרזים, המחייבת עמידה בתקנים ישראליים רשמיים. התקנה חלה על כל מכרז פומבי, גם אם לא צוין בו במפורש. מאחר שהצעתו של המשיב לא עמדה בתנאי הסף ופגעה בעקרון השוויון, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לפסול אותה. החלטת בית משפט קמא התהפכה, הערעור התקבל, ונקבע כי הצעתה של המשיבה תיפסל ותביא לביטול המכרז. בנוסף, חויבו המשיבים לשאת בהוצאות ובהוצאות המערערת בסך 30,000 ₪. השופט נ' סולברג, והשופט א' שטיין הסכימו עם פסק הדין.