ס"ק 144/04

תקציר

המחלוקת היא בין ההסתדרות, באמצעות יו"ר אגף האיגודים המקצועיים, לבין עיריית אור יהודה, בנוגע לכוונתה של האחרונה לפטר עובדים כחלק מתוכנית הבראה כלכלית. העירייה מצויה במשבר כלכלי חמור, שהוביל את משרד הפנים להתערב ולדרוש הכנת תוכנית הבראה. התוכנית כללה צמצום הוצאות העירייה ופיטורי עובדים. במשך כחמישה חודשים ניהלו הצדדים משא ומתן על תוכנית הבראה לשנים 2004-2006, שכללה פיטורי 17 עובדים. במקביל ניהלה העירייה משא ומתן עם משרד הפנים על אישור תכנית הבראה לשנים 2003-2006. לטענת העירייה, היא התחייבה למשרד הפנים על בסיס הסכמי ביניים עם ההסתדרות. עם זאת, בעקבות הנחיית יו"ר ההסתדרות, מר ליאון מורוזובסקי, שהקפיאה כל משא ומתן על גיבוש תוכניות הבראה ברשויות המקומיות, הפסיקה ההסתדרות את המשא ומתן עם העירייה. בעקבות זאת החליטה העירייה ליזום באופן חד צדדי פיטורים של ארבעה עובדים. ההסתדרות פנתה לבית הדין לעבודה בבקשה לצו מניעה זמני שימנע מהעירייה לפטר עובדים, וזו נענתה. העירייה טענה כי הוראת ההקפאה מהווה חוסר תום לב מצד ההסתדרות, ולכן היא רשאית ליישם את הפיטורים. בית המשפט קבע כי ייתכן שההנחיה הייתה מעשה של חוסר תום לב, אך לא קיבל את טענת העירייה כי הדבר מזכה אותה להמשיך בפיטורים. בית הדין עסק גם בשאלה האם הפיטורים מחייבים הסכם קיבוצי מיוחד, כפי שנטען על ידי ההסתדרות, וקבע כי כך הם פני הדברים, ובהיעדר הסכם כזה לא ניתן לבצע את הפיטורים. באשר לפיטורי עובדים במסגרת מכסה שנקבעה מראש, קבע בית הדין כי לעירייה יש זכות לפטר אותם בהתאם לחוקת העבודה, ויש להניח כי שני העובדים הזמניים מבין ארבעת העובדים שהעירייה התכוונה לפטר יכולים להיכלל במכסה זו. לפיכך, העירייה יכולה להמשיך בהליכי הפיטורים של שני עובדים אלה ואולי עוד שלושה-ארבעה עובדים. עם זאת, זהותם של עובדים אלה חייבת להיקבע באמצעות ההליך שנקבע בחוקת העבודה. בית הדין הורה כי ההליכים לפיטוריהם של עובדים אלה יימשכו, אך פיטוריהם לא ייכנסו לתוקף עד לקבלת החלטה נוספת. הבקשה לסעד זמני נענתה אפוא באופן חלקי. בית המשפט הדגיש גם את רצונם של הצדדים למצות את המנגנון המוסכם ליישוב חילוקי הדעות ביניהם ולשקול אותו לקראת הדיון העיקרי.