ע"ע 1073/00

תקציר

עובד עבד בחברה משנת 1981 עד 1995 כחרט. בעקבות פיטוריו הגיש תביעה נגד מעסיקו לשעבר, בטענה לזכאויות שונות הקשורות לעבודתו ולפיטוריו. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל חלקית את טענותיו ודחה אותן באופן חלקי. שני הצדדים ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בנוגע לגמול שעות נוספות, העובד ערער על שעות העבודה ה-46 וה-47 בשבוע, ותבע 200% גמול שעות נוספות. בית המשפט קיבל חלקית את ערעורו ופסק לו 100% משכרו הרגיל עבור שעות אלה, בנוסף ל-25% גמול שעות נוספות שנפסקו על ידי בית הדין האזורי, שכן המעסיק לא ביטח כראוי את העובד בקרן פנסיה. המעסיק חויב לשלם לעובד 17,308 ₪ בגין השכר שלא שולם, צמוד לריבית ממועד הפיטורים. העובד עתר גם לקבלת דמי הבראה, אך בית הדין דחה את תביעתו ולא מצא חובה חוקית או חוזית מצד המעסיק לשלם אגרות אלה. המעסיק הודה בעבר בחובתו לשלם דמי ביטוח עבור העובד, אך ביקש לחזור בו מהודאה זו. בית הדין התיר את הפסילה, קבע כי נעשתה בטעות, והחזיר את הדיון לבית הדין האזורי כדי שיקבע האם חלה על המעסיק חובה לבטח את העובד בפנסיה מקיפה או בסיסית. כמו כן, ערעור המעסיק בעניין הוצאות המשפט נדחה, כאשר בית הדין אישר את החלטת בית הדין האזורי לפסוק לעובד 2,000 ₪ בתוספת מע"מ הוצאות משפט. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו הקשורות לערעורים. סיכומו של דבר, העובד הצליח חלקית בערעורו, בעיקר בנוגע לגמול שעות נוספות בגין שעות העבודה הנוספות. בית הדין נעתר לבקשת המעסיק לחזור בו מהודאתו בעניין דמי הביטוח והחזיר את הנושא לבית הדין האזורי לדיון נוסף.