בג"צ 11087/05

תקציר

בפסק הדין שעסק בפגיעה הנטענת בזכות הקניין של העותרים, הוטל על בית המשפט לבחון את החלטת מועצת מקרקעי ישראל 1136, המתקנת את החלטה 1062. החלטה זו מתייחסת להקצאה מחדש של קרקעות המוחכרות לצורכי ציבור כאשר אינן משמשות עוד ככאלה. בית המשפט הכיר בזכותה של המדינה להתאים מדיניות הנוגעת לקרקעות המוחכרות על ידי גופים ציבוריים, בעיקר כדי לשרת אינטרסים ציבוריים רחבים יותר וצדק חלוקתי, כפי שבא לידי ביטוי במקרים קודמים כמו פרשת שיח חדש משנת 2002. עם זאת, היא מצאה פגם ביישומה הגורף של החלטה 1136, שאינה מביאה בחשבון כראוי שינויים באופן החכרת הקרקעות, כגון גובה דמי החכירה ששולמו והאם הוקצו קרקעות ללא מכרז פומבי בתנאים היסטוריים מסוימים. בית המשפט הכיר בכך שבעוד שמדיניות המדינה נועדה לייעל את רווחת הציבור ואת השימוש במשאבים, הגישה האחידה של החלטה 1136 פגעה שלא בצדק בחלק מהחוכרים ששילמו אגרות דומות לחוכרים פרטיים, ללא ניואנסים והבחנות נדרשים. היא קבעה כי נדרשים תיקונים לפני יישום החלטה 1136, כדי להבטיח שהיא תבחין באופן הוגן בין חוכרים על בסיס ההטבות הספציפיות שקיבלו. למרות שהמדיניות נשמרה באופן עקרוני, נדרש חידוד נוסף כדי למנוע פגיעה בלתי מידתית בחוכרים ציבוריים מסוימים. בית המשפט דחה את העתירה אך מצא תחומים ביישום ההחלטה טעונים התאמה, תוך שהוא מאשר את הצורך לבחון לעומק הקשרים עובדתיים רחבים יותר של חוזי חכירה. ההחלטה מדגישה את האיזון בין המדיניות המנהלית המתפתחת לבין ההגנה על אינטרס ההסתמכות של החוכרים. לסיכום, בית המשפט תמך במדיניות העל של המדינה, אך הורה על שינויים שיבטיחו יחס הוגן לחוכרים בתנאים משתנים של קבלת הטבות.