ע"פ 1645/08

תקציר

עניינו של התיק בערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, שם הורשע המערער בעבירות של ניסיון רצח ונשק שלא כדין. על המערער נגזרו 13 שנות מאסר, כאשר 11 שנים ירוצו בניכוי ימי מעצר, והיתר מותנה באי ביצוע עבירות דומות. בית המשפט המחוזי מצא את המערער אשם על סמך עדותה המהימנה של המתלוננת, למרות טענות בדבר עדות סמויה בנוגע לזהות היורה, שנחשפה שלושה ימים לאחר האירוע. רוב השופטים דחו את האליבי של המערער וראו בשקריו ראיה תומכת נגדו. מנגד, דעת המיעוט קראה לזיכוי בשל ספקות שהועלו לגבי אמינותה של המתלוננת וכשלי חקירה לכאורה. המערער טען כי עדותה של המתלוננת ראויה לאמינות פחותה בשל איחור בגילוי וערער על הסתפקות בראיות תומכות. למרות טענות אלה, בית המשפט לערעורים לא מצא סיבה ממשית לערער על ממצאי בית המשפט המחוזי, והגיע למסקנה כי עדותה של המתלוננת אוששה בראיות נוספות כגון עדויות של אחיה של המתלוננת ואנשי צוות רפואי. זאת ועוד, שקריו של המערער והתנהגותו המתחמקת במהלך החקירות תרמו להחלטה, וחיזקו את הרשעתו. בית המשפט הדגיש את קיום ענישה מרתיעה על מעשי אלימות כאלה, תוך התאמה לנורמות חברתיות ומשפטיות רחבות יותר למאבק באלימות המשתוללת. לפיכך, הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין נדחה, תוך שהוא מאשר את פסק דינו של בית משפט קמא כהוגן וראוי באמות מידה משפטיות.