ע"פ 5150/93

תקציר

בערעור אזרחי מס' 5150/93 הורשע המערער תחילה בניסיון אונס לאחר שהודה כי תפס את המתלוננת בכוח וגרר אותה לאזור מבודד, בכוונה לקיים עמה פעילות מינית. הוא טען להרשעה פחותה בתקיפה או בניסיון למעשה מגונה, שכן הוא לא נגע באיבריה האינטימיים ולא ניסה להפשיט אותה לפני שנמלט בשל מכונית מתקרבת. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את ערעורו ואישר את ההרשעה. בית המשפט הבהיר כי בהרשעה בניסיון אונס אין צורך להתחיל בביצוע המעשה האסור עצמו אלא ליזום פעולות להגשמת כוונת המעשה, שבמקרה זה היה תקיפה מינית. בית המשפט הדגיש כי כוונתו הנפשית ומעשיו העובדתיים של המערער עולים בקנה אחד עם קריטריונים של ניסיון אונס, נוכח כוונתו לקיים יחסי מין ללא הסכמה והפעולות הפיזיות שנקט לשם כך למרות שסוכלו על ידי נסיבות חיצוניות. ערעור המדינה על הקלת העונש התקבל, תוך התאמת עונשו של המערער לשנתיים, שנת מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי, דבר המחזק את חומרת העבירה בשמירה על ביטחון הציבור וביטחון האישה. השופט י' קדמי הדגיש את אופייה המתקדם של התנהלות המערער משלב ההכנה ועד לניסיון ההוצאה להורג, והדגיש כי די היה בתחילת הגשמת הכוונה לצורך עבירת ניסיון האונס. השופט י' זמיר הסכים ותמך בפסק דינו של המשנה לנשיא ברק כפי שניתן ביום 15.3.94.