ע"פ 8447/11

תקציר

ערכאת הערעור דחתה את הערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט קמא, תוך הדגשת העיקרון המשפטי המקובל לפיו ערכאות ערעור אינן נוהגות לבטל ממצאים עובדתיים של בתי משפט קמא, אלא אם כן קיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות כזו. המערער ערער על ראיות הזיהוי, וטען כי זוהה בטעות באירוע אלים בחנות ירקות, שם השתמש לכאורה בסכין בעוד אדם אחר השתמש באלת בייסבול. עם זאת, הסתמכותו של בית משפט קמא על עדויות של עדים כמו סעד, ת'אאיר ויוסף אבו עיד נמצאה מוצדקת. עדים אלה ביצעו זיהויים עקביים ומהימנים, תוך התגברות על נושאים כגון חוסר תקשורת או בלבולי שמות, כפי שהודגש בעדויותיהם ובהבהרותיהם השונות. אף שצוינו מחדלי חקירה, אין בהם די כדי לערער את ההרשעה, שהתבססה על תשתית ראייתית מוצקה. בית המשפט לערעורים מצא כי פשעים אלימים, במיוחד אלה הנוגעים לנשק, מצדיקים עונשים חמורים למילוי תפקידי ענישה והרתעה, בהתחשב בנסיבות הפרטניות שהודגשו במהלך המשפט. לא נמצא בסיס להפחתת העונש, ולפיכך הערעור נדחה לחלוטין, בהסכמת השופטים דנציגר, עמית וסולברג.