ת"א 1153-01-09

תקציר

מטופל שהשתתף בניסוי רפואי תבע בית חולים על פגיעה בפרטיותו בכך שפרסם את פרטיו האישיים ומידע על הניסוי ללא הסכמתו. הפרסומים המדוברים היו באתרי אינטרנט שונים, חלקם בשליטת בית החולים הנתבע. המטופל דרש תחילה פיצויים בסך 2.5 מיליון שקל, אך בהמשך צמצם את תביעתו. במהלך הדיונים המקדמיים נפטר התובע, והתביעה נמשכה על ידי בנו. בית המשפט קבע כי המטופל לא נתן הסכמה מדעת לפרסום פרטיו וכי הנתבע פגע בפרטיותו. נקבע כי טופס ההסכמה עליו חתם המטופל התייחס רק לניסוי ולא לחשיפה תקשורתית כלשהי. השופטת הסכימה עם התובעת כי כל ויתור על פרטיות צריך להיעשות בכתב ובמודעות מלאה להשלכותיו, מה שלא היה המקרה כאן. השופטת בחנה את הפרסומים נשוא התביעה ומצאה כי חלקם היו חסומים בזמן תחת תקופת ההתיישנות בת השנתיים, בעוד שאחרים לא. בגין הפרסומים שעדיין נגישים ברשת, הורתה השופטת לנתבע לשלם לבנו של התובע 54 אלף שקל, בתוספת החזר מחצית משכר הטרחה הראשון ששולם, ו-5,000 שקל שכר טרחת עורך דין. השופט קבע כי מאחר שלא נשמעו ראיות, יוחזר גם המחצית השנייה של האגרה.