עב"ל 6028-10-22

תקציר

הערעור מתייחס לשני נושאים הנוגעים לתגמולי המערערת בעקבות תאונת עבודה. ראשית, על בית המשפט לקבוע את מעמדו של המערער, ולפיכך את שכרו, בעת התאונה - האם היה עצמאי בלבד, או גם שכיר. המערער טען כי שינה את מעמדו לעובד שכיר חודש וחצי לפני התאונה, אך שינוי זה טרם דווח למוסד לביטוח לאומי ("המכון"). בית המשפט מצא כי נוכח סמיכותו של שינוי זה לתאונה, והיעדר תיעוד, לא ניתן לקבוע בוודאות כי מדובר בשינוי אמיתי ולא בניסיון רטרואקטיבי להגדיל את קצבתו. עם זאת, מאחר שטענות המכון בדבר תחולתן של תקנות מסוימות לא היו מוצדקות, ומאחר שניתנה לשני הצדדים הזדמנות להציג ראיות נוספות, החליט בית המשפט להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון מחודש. הסוגיה השנייה נוגעת לתביעת המערער להכרה בפגיעות שיניים שנגרמו בתאונה. לחוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט לא הייתה בתחילה גישה למסמכים רפואיים רלוונטיים, ובהמשך הראתה חוסר נכונות לשקול מחדש את חוות דעתו כאשר נמסרו מסמכים נוספים. כמו כן, חלק מהמסמכים לא נמסרו למומחה, לרבות צילום פנורמי שהיה ברשות המכון. כתוצאה מכך, מצא בית המשפט כי לא ברור אם חוות דעתו של המומחה התבססה על מכלול הראיות הרלוונטיות. לפיכך, החליט בית המשפט להחזיר שאלה זו לבית המשפט המחוזי, על מנת שהצדדים יספקו תשתית עובדתית מפורטת יותר ולמינוי מומחה אחר לרפואת שיניים. למומחה הנוסף תהיה גישה לכל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, לרבות אלה של רופאים פרטיים, ולא יעודכן בחוות הדעת של המומחה הקודם. התיק יוחזר אפוא לבית המשפט המחוזי להכרעה בשני הנושאים הללו, והמכון חויב לבחון ולהסדיר לאלתר את בקשת המערער לבדיקה רפואית לקביעת נכותו. בית המשפט ציין את הכרתו של המערער כנפגע עבודה משנת 1997, ואת נכותו היציבה בשיעור של 87% מפגיעה זו, והותיר לבית הדין האזורי לקבוע את ההשלכות המעשיות של פגיעה זו. לבסוף, הוצאות הערעור יישקלו בתום ההליך.