ע"א 2689/08

תקציר

המשיב עתר למינוי המערער ככונס נכסים, אך פעולות כינוס הנכסים לא הושלמו בשל תיק פלילי בו היה מעורב החייב. פעילותו של הכונס היטיבה לכאורה עם המשיב, אך מאחר שמימוש הנכס לא יצא לפועל, לא שולם לכונס הנכסים מהתמורה כמקובל. כונס הנכסים ביקש כי המשיב ישלם את שכר טרחתו, אך האחרון סירב, מה שהוביל את כונס הנכסים לעתור למנהל ההוצאה לפועל ולאחר מכן לבית המשפט קמא בגין חיוב לשלם. בית משפט קמא פסק לטובת כונס הנכסים, אך הפחית את סכום שכר הטרחה. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. בית המשפט מצא כי מהתנהלות המשיבים, לרבות שתיקתם והנחיותיהם לכונס הנכסים, משתמע כי הם מקבלים על עצמם אחריות לתשלום שכר טרחת הכונס. בעוד שבדרך כלל אין זה ראוי לחייב עותר זוכה בשכר טרחת כונס נכסים, בית המשפט מצא כי במקרה זה, מקום בו המשיב ביקש את מינויו של המערער והפיק תועלת מעבודתם, סביר היה שהם ישלמו. עם זאת, בית המשפט הלין על הסכום המבוקש, בהתחשב בכך שתשלום המשיב מהמימוש לא היה משמעותי, והמערערת לא עתרה לגורמים אחרים המעורבים בדרישה לשכר טרחה. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי על המשיב לשלם למערערת 72,000 ₪, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין, כמחצית מהסכום המבוקש.