ת"א 1556/01

תקציר

התובעת, חברת ליסינג לרכב, הגישה תביעה כנגד שתי חברות בע"מ, הנתבעות 1 ו-2, בגין חובות כספיים הנובעים מהסכמי החכרת רכב. נתבעת 3, מנהלת ובעלת מניות רוב בשתי החברות, הוזכרה אף היא בתביעה, כאשר התובעת טענה לאחריותה האישית לחובות. עם זאת, הנתבעת 3 טענה כי חתימתה על ההסכמים זויפה על ידי בן זוגה לשעבר, מר דדון בבר, וביקשה להגן על עצמה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי החתימות על ההסכמים הן אכן של הנתבעת 3. הדבר נתמך בהסכמים עצמם, שנחתמו לצד פרטי תעודת הזהות שלה, בעדותו של נציג לקוחות שהיה עד לחתימת הנתבע 3 על ההסכמים, ובעובדה שנאשמת 3 לא נקטה כל פעולה נגד בעלה בגין זיוף למרות שגילתה לכאורה שיקים מזויפים בשווי מיליוני דולרים. זאת ועוד, טענותיה של נאשמת 3 בדבר אשפוז בתקופת החתימה לא אוששו במסמכים שמסרה. עוד ציין בית המשפט כי הנתבעים 1 ו-2 לא הגישו כל כתב הגנה, ועל כן ניתן פסק דין לטובת התובע נגדם. גם סכום החוב לא עורער על ידי הנתבעים ונקבע על סך של 157,747 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ + מע"מ. משכך, קבע בית המשפט כי הנתבעת 3 אחראית אישית לחובותיהם של הנתבעים 1 ו-2 והורה לה לשלם לתובעת את הסכומים הנקובים בתוך 30 יום.