בש"פ 3153/00

תקציר

המערער במקרה זה הואשם במספר עבירות, לרבות חטיפה למטרות עבירת מין, שידול לזנות וסחיטה באיומים. בית המשפט המחוזי בנצרת הורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים, אך הציע לו חלופת מעצר אם יעמוד בתנאים מסוימים, בהם הפקדת מזומן בסך 30 אלף שקל וערבות צד ג' בסך 50 אלף שקל. בעוד שהמערער יכול היה למלא את התנאי האחרון, הוא לא הצליח לגייס את הסכום הכספי הנדרש, מה שהוביל להמשך מעצרו. המערער טען כי מגבלותיו הכספיות אינן צריכות לעכב את שחרורו ועתר לביטול או הפחתת תנאי הפיקדון הכספי. בא כוח המשיב הכיר בחוסר ההגינות הפוטנציאלי של החלטת בית משפט קמא והסכים להותיר את קביעת סכום הפיקדון המתאים בידי בית המשפט. השופט א.פ. הגיע למסקנה כי חלופת המעצר אפשרית במקרה זה והדגיש את חשיבות האיזון בין זכותו של הפרט לחירות לבין אינטרס הציבור בביטחון ובאפקטיביות מערכת המשפט. על פי חוק המעצרים החדש, מעצר עד תום ההליכים צריך להיות מוצא אחרון, ועל בית המשפט למצות את כל אפשרויות השחרור. בקביעת סכום הפקדה הולם שקל בית המשפט את הצורך בהרתעה ואת יכולותיו הכלכליות של המערער. נמצא כי הסכום הראשוני של 30,000 ₪ היה מעבר ליכולתה של המערערת. בהתחשב במצבו הכלכלי, הזמן שחלף מאז ההחלטה הראשונה, ותנאים נוספים שהוטלו עליו כגון מעצר בית וערבות צד ג', קבע השופט א.פ. כי הפקדת מזומן מופחתת בסך 5,000 שקל תהיה מתאימה יותר. סכום זה, הגם שהמערער הטיל עליו להעלות, יצר איזון בין השגת תכליות המעצר לבין כיבוד זכותו לחירות. השופטת הדגישה גם את זכותו של המערער לדיון מחודש בעניינו על מנת להתאים את התנאים הכספיים ליכולותיו וציינה כי תנאי השחרור כבר כללו מספר הגבלות נוספות. הואיל וזו הייתה עבירתו הראשונה של המערער, והוא ניהל חיים שומרי חוק טרם האירוע, הרי שסכום הפיקדון המופחת, יחד עם יתר התנאים, היה די בו כדי להשיג את מטרות המעצר. לפיכך התקבל הערר, וסכום ההפקדה במזומן הופחת ל-5,000 שקל, בעוד יתר תנאי השחרור נותרו ללא שינוי. ההחלטה נועדה להבטיח כי מגבלות כספיות לא ימנעו את שחרורו של המערער ולהבטיח את זכותו לחירות אישית.