ע"א 398/80

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון התייחס לתביעת אלמנה למזונות מעיזבון בעלה המנוח, לאחר שהוריש את רכושו לבתו מנישואים קודמים. בית המשפט בחן את זכותה של האלמנה למזונות, את הרכב העיזבון ואת יכולתו של העיזבון לשלם מזונות. פסק הדין קבע כי האלמנה זכאית למזונות, אך חלק על החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע להכללת נכסים מסוימים בעיזבון. בית המשפט העליון קבע כי היה על בית המשפט המחוזי להתחשב ברכושה ובהכנסותיה של האלמנה, לרבות חסכונותיה, בבואו לקבוע את זכותה למזונות. למרות שלאלמנה היה רכוש והיו לה חסכונות, בית המשפט מצא כי כספים אלה יכסו את צרכיה רק לזמן מוגבל, מה שמצדיק מזונות מהעיזבון. באשר לעיזבון, קבע בית המשפט כי חלקה של הבת בחשבונות הבנק של אביה הוחרג בצדק על ידי בית המשפט המחוזי, שכן החשבונות היו משותפים והמתנה הייתה מיידית, אם כי שוויה עשוי להשתנות. בית המשפט גם אישר את החלטת בית המשפט המחוזי להחריג את הדירה שנרכשה עבור הבת מהעיזבון, שכן מדובר במתנה שניתנה בנסיבות המקובלות. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על גישתו של בית המשפט המחוזי כלפי רכושה וחסכונותיה של האלמנה, וטען כי יש להתחשב בהם בעת קביעת שיעור המזונות. בית המשפט קבע כי העיזבון יכלול מחצית מהדירה בה התגוררו בני הזוג, ואת מחצית הפיקדונות הבנקאיים שעברו לבת עם מות אביה. כתוצאה מכך, האלמנה הייתה זכאית למזונות בסך 8,000 ל"י לחודש, מתוכם 2,500 ל"י למזונותיה ו-5,500 ל"י למידור. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.