ת"א 41872-09-12

תקציר

השופטת שקלה בכובד ראש את הטיעונים שהציגו הצדדים וקבעה כי יש להיעתר לבקשת הקבלה. טענת התובע, המתייחסת לבקשת חסינות קודמת, אינה משכנעת. הבקשה הנוכחית מעלה סוגיה נפרדת, שאינה קשורה לחסינות, הנוגעת לתחולתה של הגנה מוחלטת לפי חוק איסור לשון הרע. לדברי השופט, סעיף 13(9) לחוק מספק הגנה מוחלטת מפני טענות, ללא כל הסתייגות נוספת, ותחולתו אינה קשורה למניע שעמד מאחורי הפרסום. לפיכך, אופי הדברים שנאמרו אינו רלוונטי. השופט מדגיש כי סעיף זה חל על פרסומים שרשויות רשמיות מחויבות לבצע או שקיבלו רשות לפרסם מרשות מוסמכת. בהתבסס על פסיקה קודמת, ההגנה שמקנה סעיף 13(9) חלה על רשויות כגון מועצת הרשות המקומית. השופט מכיר בכך שקיימת פרשנות מצמצמת לסעיף זה, המחריגה מקרים שבהם הפרסום חורג מתפקידה של הרשות. עם זאת, במקרה זה, ברור כי הדברים הנדונים היו קשורים קשר הדוק לסדר היום של ישיבת המועצה מס' 7/2012, שעניינו מינוי דירקטורים. הואיל והנתבע, חבר מועצה, היה רשאי להביע את דעתו על התאמתם של המועמדים, לרבות התובע, חל הסעיף במקרה זה. השופטת מדגישה את החשיבות שבמתן חופש ביטוי לנבחרי ציבור במקרים כאלה ומציינת כי לנתבע הייתה הזכות, ואולי אף החובה, לנמק את התנגדותו למינוי התובע. לכן, גם אם האמירות היו קשות, הן מוגנות על ידי פסקת ההגנה המוחלטת. כפי שחל סעיף 13(9), לתובע אין טענה תקפה, והתביעה נדחית. בנוסף, נדרש התובע לשאת בהוצאות המינימום של הנתבע, בסך 1,800 ₪, בשל העובדה שהבקשה המקדמית של הנתבע לא הוגשה מיד לאחר הגשת התביעה. ההחלטה ניתנת בהעדר שני הצדדים ועומדת על כנה ליום 16/10/2013.