סע"ש 39118-09-18

תקציר

התובעת, עובדת עירייה, חזרה מחופשת לידה בשנת 2012 וגילתה כי היקף משרתה צומצם. היא תבעה את העירייה לפיצויים לפי חוק עבודת נשים בגין צמצום היקף משרתה בתקופה המוגנת ללא קבלת היתר כדין, ולפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בגין אפליה על רקע היותה אם. בית המשפט קבע כי העירייה הפרה את חוק עבודת נשים בכך שלא הגישה בקשה למתן היתר לצמצום היקף משרתה של התובעת והורה לה לשלם לתובעת הפרשי שכר בסך 732 ש"ח, הפרשות בסך 102 ש"ח לקרן פנסיה ולקרן השתלמות ופיצויים לא ממוניים בסך 10,000 ש"ח בגין ההפרה, הכל עם פערי הצמדה וריבית ממאי 2012. עם זאת, השופטת דחתה את התביעה לפיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בנימוק שהיא הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת שלוש השנים, וכן משום שההחלטה לצמצם את היקף משרתה של התובעת התקבלה מטעמים מהותיים ולא בשל היותה אם. כמו כן חויבה העירייה לשלם פיצוי בסך 7,500 ₪ בגין אי עריכת שימוע לתובעת בטרם צמצמה את משרתה. השופטת דחתה גם את טענותיה של התובעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת על שינויים בתנאי עבודתה, הפרשי שכר על בסיס זכאות לכאורה לעבודה בשיעור של 83% מתפקידה, הפרשי הפקדות לפנסיה ולקרנות השתלמות, הפרשי דמי לידה והפרשי שכר בגין עבודה בקייטנות בהפסקות, מחוסר ראיות. למרות שהתובעת התמהמהה בהגשת התביעה, השופטת לא דחתה אותה בנימוקים אלה, שכן העירייה פעלה גם בניגוד לחוק עבודת נשים. נוכח התביעה הכושלת ברובה והעיכוב בהגשתה, השופט לא הורה על הוצאות.