ער"מ 42487-01-23

תקציר

המערער, שביקש דרכון לאומי אך סורב וקיבל במקומו מסמך מעבר, ערער על ההחלטה לדחות את בקשתו לפטור מאגרת דרכון. הערכאה הנמוכה יותר פסקה נגד המערער, בנימוק שלא הוכיח חוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה והיעדר סיכויים להצלחת עתירתו. המערער, שאינו מיוצג על ידי עורך דין, טען כי מיצה את כל ההליכים והמציא תיעוד לחובותיו. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור מבלי להידרש לתגובת המדינה. בית המשפט אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וקבע כי המערער לא הציג תמונה כוללת של מצבו הכלכלי; הוא לא הבהיר את היחסים המוזכרים בבקשתו והסיר עמימות אחרות. יתר על כן, סיכויי הצלחת עתירתו היו מוטלים בספק, שכן הסירוב להנפיק דרכון לאומי נבע מעברו של המערער של אובדן דרכונים או פגיעה בהם, והוא לא מיצה את כל הסעדים המנהליים. בית המשפט לקח בחשבון גם את ההיסטוריה של המערערת בהגשת תביעות רבות שלא צלחו, וציין כי מקרה זה נראה כניצול לרעה של הליכים ובזבוז משאבים ציבוריים. מאחר שהמערערת לא עמדה בתנאי הפטור, נדחה הערעור, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר עמדה בעינה.