ת"א 1142/04

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל אחראי על ניהול קרקעות ישראל וגביית דמי שכירות מהדיירים. הרשויות המקומיות זכאיות להיטל השבחה, מס המשולם כאשר יש עליית ערך מקרקעין עקב שינויים תכנוניים בקרקע. בשנת 1973 חתמו מנהל מקרקעי ישראל והרשויות המקומיות על הסכם הקובע כי במקום היטל השבחה תשלם רשות מקרקעי ישראל לרשויות המקומיות 10% מהכנסותיה השנתיות מעסקאות שונות. ההסכם אומץ מאוחר יותר לחוק. שנים לאחר מכן הבינו הרשויות המקומיות כי רשות מקרקעי ישראל אינה עומדת בהסכם באופן מלא והגישו תביעות. מנהל מקרקעי ישראל טען כי ההסכם נועד לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים ויש לפרשו בצמצום, בעוד הרשויות המקומיות דרשו פרשנות דינמית. בית המשפט פסק לטובת הרשויות המקומיות, וקבע כי על רמ"י לשלם את ההיטל על מרבית העסקאות, לרבות אלה הכרוכות במס ערך מוסף ובקרקע עירונית. עוד קבע בית המשפט כי חובת מנהל מקרקעי ישראל משתרעת על תקבולים בצורת שווי ערך כספי, וכי ההיטל חל רטרואקטיבית לתקופה של עד שבע שנים, עם הפרשי ריבית והצמדה. כמו כן, על מנהל מקרקעי ישראל לשלם את ההיטל על עסקאות עם משרדי ממשלה אם נעשה שימוש מסחרי בקרקע, וכן על רכיב המכירה הבנוי. פסק הדין מחייב את מנהל מקרקעי ישראל לשלם לרשויות המקומיות מיליוני שקלים, כאשר הסכום המדויק ייקבע בדיונים עתידיים.