ב"ל 32479-09-13

תקציר

התובעים, שהוכרו כנכי עבודה, טענו כי הם זכאים לדמי הבראה לפי סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי, המפרט את החבות לריפוי, החלמה ושיקום. הם טענו, בהתבסס על מספר הוראות ועל הכלל הפרשני, כי יש לפרש חקיקה חברתית בנדיבות. עם זאת, הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה, וציינה כי חוק הביטוח הלאומי אינו מקנה זכאות כזו לנפגעי עבודה. בית המשפט הסכים עם עמדת הנתבעת, תוך שהוא מצטט פסיקות קודמות לפיהן יחסי ביטוח לאומי נשלטים על פי חוק בלבד. החוק ותקנותיו אינם מקנים את הזכות לדמי הבראה בגין נכות בעבודה. זאת ועוד, אין זו הפעם הראשונה שהתובעים מגישים תביעות מסוג זה, כאשר לפחות שלוש תביעות קודמות נדחו על ידי בית המשפט. בית המשפט הדגיש כי התנהלות התובעים מהווה ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות, תוך צריכת משאבים שיפוטיים יקרים. בסופו של דבר נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לנתבע הוצאות משפט ביחד ולחוד. אם מי מהצדדים מעוניין לערער, עליו לעשות זאת בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ויימסר להם.