עת"מ 2782/08

תקציר

העתירה מערערת על פסילת הצעתה של העותרת במכרז שפרסמה רכבת ישראל להקמה ותחזוקה של מערכת מידע לנוסע, בשל אי עמידה לכאורה בדרישת ניסיון סף. המכרז איפשר למאגדים לגשת למכרזים, והעותרת - קונסורציום של שלוש חברות זרות - טענה כי אחת מחברותיה, Thales, עמדה בדרישה באמצעות סדרה מורכבת של שינויים תאגידיים, כולל ספין-אוף ורכישה, על פי החוק הפורטוגלי, מה שהופך אותה ליורשת החוקית של חברה בעלת הניסיון הנדרש. רכבת ישראל דחתה טענה זו והעותר פנה לבית המשפט. הסוגיה המרכזית העומדת בפני בית המשפט היא האם ניתן לייחס את דרישת הניסיון לתאלס, ובכך לעותר. בית המשפט מוצא כי בעוד הדין הישראלי מבחין בין "מיזוג" לבין "ספין-אוף", על פי הדין הפורטוגלי התוצאות המשפטיות של ספין-אוף דומות לאלה של מיזוג. לפיכך, הסתמכותה של העותרת על ניסיונה של אלקטל פורטוגל, שעברה ספין-אוף ונרכשה על ידי תאלס, אינה ניסיון לייחס למציע ניסיון של צד שלישי, אלא נסיבה שבה דרישת הניסיון מתקיימת על ידי המציע עצמו. בהתאם לכך, בית המשפט קובע כי היה על ועדת המכרזים להכיר בעמידתה של העותרת בדרישת הניסיון ולכלול את העותר בין המציעים שהצעותיהם ייבחנו. בנוסף, בית המשפט דן בנסיבות בהן ניתן לקיים "הרמת מסך" כדי לייחס למציע ניסיון של גורם אחר, ומצא כי ועדת המכרזים לא כשלה באיסוף מידע רלוונטי או בהשמטת פרטים שמסר העותר. תוצאתו של דיון זה היא תיאורטית, בהתחשב במסקנתו העיקרית של בית המשפט. העתירה מתקבלת, ורכבת ישראל חויבה לשלם לעותר הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.