ת"א 4166-12-14

תקציר

התובעים, שהם רוכשי דירה, תבעו את הנתבעים, המוכר והקבלן המבצע של הדירה, בגין ליקויי בנייה בדירה ובגין איחור במסירת החזקה בדירה. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה כנגד המוכר שכן הזכויות והחובות בגין החובות הנובעים מליקויי הבנייה הועברו לקבלן על פי הסכם המכר. בית המשפט דחה את הטענה מאחר שחוק המכר חל ביחסים שבין הקבלן לתובעים, ולא ניתן היה להחריג את המוכר מחובותיו על פי החוק. לפיכך, קבע בית המשפט כי קיימת יריבות משפטית בין התובעים לבין שני הנתבעים. באשר להזדמנות לתקן את ליקויי הבנייה, מצא בית המשפט כי התובעים נתנו לנתבעים הזדמנות סבירה לעשות כן במהלך תקופת הבדק, וטענת הנתבעים כי לא ניתנה להם הזדמנות ראויה נדחתה. לגבי הפגמים שבמחלוקת קיבל בית המשפט את קביעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, ופסק בכל אחד מהליקויים שבמחלוקת. התובעים חויבו לקבל פיצוי בגין חלק מהליקויים, לרבות נעילה לקויה של דלת הכניסה, פגמים בדלתות חדר האמבטיה, אדן השיש מתחת למעקה המרפסת, וחלקם אחרים, אך לא בגין אחרים, לרבות ליקויים בכיור האמבטיה, בריצוף ובמיקום פתחי הניקוז של חדר האמבטיה. הסכום הכולל שהוזמן בגין ליקויי הבנייה, כולל מע"מ, עמד על 20,905.50 ₪. בגין האיחור במסירה החליט בית המשפט כי יש לפצות את התובעים לפי חוק המכר (דירות). התובעים היו זכאים לפיצוי עבור ששת החודשים הראשונים בסך 5250 ₪ לחודש ועבור החודש השביעי בסך 4375 ₪ לחודש. לאחר ניכוי הסכום ששילמו הנתבעים לתובעים כפיצוי גלובלי, יתרת הסכום בו חייבים הנתבעים עמדה על 12,860 ₪. בקשת התובעים לנזק לא ממוני נדחתה מאחר שכבר קיבלו פיצוי כספי בגין ליקויי הבנייה, ופסיקת פיצוי נוסף תביא לכפל פיצויים. לבסוף חויבו הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות שונות, לרבות שכר טרחת המומחים מטעם התובעים, הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, שהסתכמו בסך הכל בכ-10,500 ₪. ההחלטה ניתנה ביום 21.11.2017.