ע"פ 34179-04-11

תקציר

פסק הדין דן בערעור על מחיקת תיק מחוסר ראיות, והאם על הנאשם לקבל פיצוי מאוצר המדינה בגין הוצאות ההגנה והמעצר. הערעור מגיע בעקבות קטטה שפרצה במועדון, במהלכה הותקפו שוטרים. הנאשמים הואשמו בתקיפת השוטרים אך טענו כי הם אינם אשמים. בית משפט קמא זיכה את נאשמים 2 ו-3 מחוסר ראיות, והאמין לגרסת ההגנה לאירועים על פני גרסת השוטרים. ערכאת הערעור מכירה בכך שבית המשפט קמא נמצא בעמדה טובה יותר לשפוט את מהימנותם של עדים. עוד צוין כי אף שהיו ראיות הקושרות את המערער לתקיפה, התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו מעבר לספק סביר. בית המשפט מפנה לפסקי דין קודמים הקובעים כי על המערער להוכיח "מצב קיצוני של חוסר סבירות בולט" כדי לטעון כי לא היה בסיס להאשמה. מאחר שהמערערת לא עשתה כן, נדחתה טענה זו. לאחר מכן דן בית המשפט בשאלה האם היו נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי ומתווה קווים מנחים לכך מפסיקה קודמת. היא אינה מוצאת כל אינדיקציה לכך שהחקירה התנהלה בחוסר תום לב, וכשלי חקירה לבדם אינם מהווים עילה מספקת לפיצוי. המערער זוכה מחוסר ראיות, לא באופן מוחלט, וזו הצדקה נוספת לאי פסיקת פיצויים. בית המשפט מכיר בסבל שנגרם למערערת, אך אינו רואה במקרה זה חומרה מספקת כדי לפסוק פיצויים. למרות שעדויותיהם של השוטרים נמצאו בלתי אמינות, בית המשפט לא סבר כי מדובר בניסיון מכוון להטעות, ולכן נסיבה זו אינה מצדיקה שיפוי. ככלל, בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא ודוחה את הערעור, כלומר המערער לא יקבל פיצויים.