ע"א 526/89

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על בעלות על כמה חלקות אדמה בכפר כנא. המערער, הטוען כי הוא הבעלים החוקי של מחצית החלקות, הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת נגד עיזבון סבו, עומר עלי עוואדה, ושניים מבני דודיו, שהם הבעלים הרשומים של החלקות. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בנימוק שלא כל יורשיו של הסב נכללו כבעלי דין, דבר המהווה עבירה על חוק הירושה. המערערת ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי מאחר שהתביעה מופנית כלפי הבעלים הרשומים ולא כלפי העיזבון, סעיף 122(ב) לחוק הירושה אינו חל. שופט בית המשפט העליון, לוין, חלק עליו ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי, בקובעו כי התביעה היא בעיקרה נגד העיזבון ולכן נופלת תחת חוק הירושה. יתר על כן, השופט טען כי החוק מחייב לכלול את כל היורשים במקרים כאלה כדי למנוע כל עוולה ולהבטיח הגנה על כל זכויות היורשים. השופט לוין התייחס גם לתקנה 27 של סדר הדין האזרחי, המאפשרת לבתי המשפט לדון בעניינים גם בצירופים שלא כדין או באי-צירופי צדדים, אך הגיע למסקנה כי במקרה זה חוק הירושה גובר על התקנה הפרוצדורלית. עם זאת, השופט לוין פסק לטובת ערעורו של המערער, שכן ניתן לתקן את התביעה כך שתכלול את כל היורשים, ודחיית התביעה מטעמים פרוצדורליים תהווה פגיעה בזכויותיו של המערער. עוד הדגישה השופטת כי שופט יכול לפסוק בנימוקים שלא צוינו בכתבי הטענות במקרים חריגים, ומדובר במקרה כזה. למערער ניתנו 30 יום לתקן את התביעה ולצרף את יתר היורשים כנתבעים, ולאחר מכן ישוב בית המשפט המחוזי לדון בתביעה. ככלל, בעוד שופטי בית המשפט העליון הסכימו עם טענות המערער בחלקן, בסופו של דבר אישרו את מהות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשל אי עמידתו של המערער בדרישות חוק הירושה.