ע"פ 38/61

תקציר

גזר הדין עוסק בתביעה פלילית נגד משה בן דוד יצחק, לשעבר יו"ר התאחדות הסוחרים והרוכלים בחיפה, שהואשם במהלך כהונתו ב-13 עבירות. אלה כוללים שוחד, התנהגות מאיימת והוצאת כספים בתואנות שווא. בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את יצחק בשלושה סעיפים: שני סעיפים של הוצאת כספים בעילה כוזבת וסעיף אחד של איומים, וגזר עליו קנסות ועונשי מאסר. יצחק ערער על גזר הדין, והיועץ המשפטי לממשלה ערער על הזיכוי בסעיף אחד של תיווך בשוחד. בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורו של יצחק, וביטל את ההרשעה בסעיף אחד של הוצאת כספים בעילה כוזבת ובסעיף אחד של התנהגות מאיימת בשל היעדר ראיות מספיקות. עם זאת, בית המשפט אישר את ההרשעה בסעיף הנותר של הוצאת כספים בעילות שווא. השופטים דחו גם את ערעור היועץ המשפטי לממשלה על זיכויו של יצחק מאשמת השוחד, שכן מהראיות עולה כי הכסף נועד לרכישת מתנות לעובדי עירייה ולא כפיצוי אישי ליצחק. פסק הדין קובע מספר עקרונות משפטיים. ראשית, בית המשפט רשאי להעדיף את גרסת התביעה על פני גרסת הנאשם מבלי לשמוע עדים נוספים, אם הצהרת הנאשם משלימה את עדות התביעה. שנית, ערכאת הערעור יכולה לאשר את מסקנותיו של בית משפט קמא על סמך עדות קבילה שלא נסמכה עליה בפסק הדין. שלישית, לא ניתן להרשיע אדם המקבל כסף כדי לתת לצד שלישי בהוצאת כספים בתואנות שווא, אלא אם כן הוכח שהכסף לא ניתן לצד השלישי. רביעית, המועד הקובע לתקופת ההתיישנות בתיק עוון הוא מועד הגשת התלונה במשטרה. בנוסף, יש לקבוע את מהותה של עבירה מתוך הסעיף בו היא מוגדרת, ולבחון את דבריו של נאשם המאיים לפגוע באופן אובייקטיבי, על פי השפעתם הפוטנציאלית על אדם סביר. אדם לא יכול להיות מורשע בשוחד אם הוא מקבל כסף מתוך כוונה לשלם את הכל כשוחד. להיעדר חקירה נגדית של עד על ידי הצד שכנגד יש משקל, במיוחד אם העד הוא הנאשם, ועל בית המשפט לשקול זאת בעת הערכת העדות. עם זאת, על השופט מוטלת האחריות העליונה להבטיח משפט הוגן ולפרש את הראיות באופן עצמאי. במקרה זה, היעדר חקירה נגדית על ידי התביעה לגבי עדות הנאשם יוצר ספק סביר, מה גם שההרשעה מסתמכת על עדות אחת. לפיכך אישר בית המשפט העליון את הזיכוי מאשמת השוחד. פסק הדין מדגיש את חשיבות היחס ההוגן והזהירות במשפטים פליליים, ומותיר את התוצאה הסופית כאשר ערעורו של יצחק התקבל באופן חלקי וערעורו של היועץ המשפטי לממשלה נדחה.