בג"צ 332/78

תקציר

העותר, יצואן שלוה מט"ח מהמדינה כדי לממן את יצואו, טען כי הופלו לרעה באופן בלתי הוגן על ידי שינוי המדיניות של המשיבים בכל הנוגע לתמריצי יצוא. בעתירה נטען כי הם זכאים לאותם תמריצי יצוא כמו יצואנים אחרים שלוו מקופת מדינה אחרת. המשיבים טענו כי שתי הקרנות משרתות מטרות שונות וכי ההבחנה ביניהן סבירה. בית המשפט הסכים עם המשיבים וקבע כי עמדתם סבירה וכי אילוצים תקציביים מחייבים שלא ניתן לבחון כל מקרה לגופו. השופטים הדגישו כי לעותרת לא הייתה זכות קנויה להמשך המדיניות הכלכלית וכי שיקול הדעת של המדינה בשינוי המדיניות היה סביר ולא מפלה. לפיכך נדחתה תביעתם של העותרים, והם חויבו לכסות את הוצאות המשיבים בסך של 10,000 ש"ח.