סע"ש 27743-03-19

תקציר

פסק הדין במקרה זה נוגע לסכסוך בין עובד למעסיקו על אי הפקדת כספים לתוכנית הפנסיה של העובד. העובד הגיש תביעה נגד המעסיק וביקש סעד בגין שורה של נושאים, לרבות פגיעה ברציפות הפנסיה וליקויים בהפרשות לפנסיה. עם זאת, בשל המחלה הגורמת לשיהוי ואופי התביעה, ביקש העובד למחוק את רכיב התביעה בדבר הפרת חובת ביטוח וביקש לפצל סעד ספציפי זה מיתר התביעה. המעסיק התנגד לבקשה זו. בית הדין לעבודה קיבל לראשונה בהחלטתו את בקשת העובדת למחוק מהתביעה, את יסוד הפרת חובת הביטוח. בית המשפט ביסס החלטה זו על כך שזכותו של התובע לנהל את תביעתו וכי לא נערך בירור עובדתי. לאחר מכן, דן בית הדין בעילת התביעה ובעיתויה, והסכים עם העובד כי עילת התביעה קמה במועד שבו המעסיק לא הפקיד כספים לקרן הפנסיה – ולא במועד אירוע הביטוח, כפי שטענה הנתבעת. בית הדין הסתמך על פסיקה קודמת ועל חשיבות הביטוח הפנסיוני כדי להגיע למסקנה כי חובת המעביד לביטוח פנסיוני לא בוטלה בשל חוסר שיתוף הפעולה של העובד. בית הדין בחן את תלושי השכר שהוצגו ומצא כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת על הביטוח הפנסיוני של העובד. כמו כן, לא הייתה מחלוקת כי העובד היה זכאי להפרשות לקרן. בית המשפט הדגיש את הצורך להבטיח ודאות פרוצדורלית ואת ההשלכות של אי עמידה בהפרשות לפנסיה. צוין כי החלופה הפרוצדורלית הרגילה תהיה תיקון כתב התביעה, דבר שהתובע עשה ללא התנגדות הנתבעת. בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבע כי עקרון סופיות הדיון והוודאות המשפטית צריכים למנוע את פיצול הסעד המבוקש. תחת זאת, הוחלט כי ניתן לפצל את הסעד המבוקש, אך רק לתקופה שבין יוני 2018 לנובמבר 2018 – התקופה שבה לא הופקדו כספים על ידי הנתבעת. החלטה זו התקבלה לאור הצורך בוודאות והעובדה שהעובד לא פעל להסדרת הסיכון הביטוחי בתקופה זו. בנוסף, ציין בית המשפט כי העובדת לא הוכיחה את הטענה בדבר השווי הנמוך יותר של הפוליסה בחברת הביטוח הפניקס לעומת מנורה חברה לביטוח, דבר שידרוש הוכחה נוספת בהליך נפרד. לבסוף חויב כל צד לשאת בהוצאותיו, וניתן היה לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי בתוך 30 יום.