ד"נ 21/61

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה תאונת עבודה, בו עובד נמחץ למוות על ידי מנוף בעת שצייר במפעל בבעלות כור ובניהולו של ישראל רטנר, מה שהוביל לתביעה נגדו ונגד מעסיקו של העובד, ג'ורג' קמר. בית המשפט המחוזי קבע כי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותם של כור, רטנר וקמר, וחילק להם 60% ו-40% מהאחריות, בהתאמה. הם חויבו להשיב למוסד לביטוח לאומי (המכון) את מלוא סכום גמלת העובד ולפצות את האלמנה והילדים ביחד ולחוד. קמר ערער, אך בית המשפט העליון דחה אותו ואישר את פסק הדין הקודם. פסק הדין עוסק בשתי שאלות מרכזיות: א) האם המכון יכול לתבוע את מלוא סכום הגמלה מכור ורטנר, או רק חלק המקביל לחלקם בחבות, ב) האם המכון יכול לחזור על טענה זו נגד קמר, למרות שהוא זכאי לנכות את סכום הגמלה מתגמוליו לעובד. בית המשפט העליון פסק בחיוב בשתי השאלות, וגרם לקמר לשאת בכל עלות הפיצוי, בניכוי סכום ההטבה. פסק הדין התבסס על הסעיפים הרלוונטיים בפקודת הנזיקין האזרחית ובחוק הביטוח הלאומי, אותם פירש בית המשפט כמקנים למוסד את הזכות לדרוש פיצוי מלא מכור ורטנר, אשר בתורם יוכלו לבקש מקמר שיפוי בגין מלוא הסכום, שכן הם אחראים במשותף לתאונה. בית המשפט דחה את הטענות לפיהן יש להגביל את זכות התביעה של המכון לחלקו באחריות של כל מזיק, וכי במקרה זה יש להחיל את שחרורו של המעביד מתביעות המוסד לפי סעיף 62(3) לפקודה. היא הדגישה כי הפקודה מעניקה זכויות מהותיות וכי פרשנותו המילולית של סעיף 64(1)(ג) מאפשרת בבירור שיפוי מלא. פסק דין זה מאשר כי נזיקין משותפים, לרבות המעסיק, אחראים ביחד ולחוד למלוא סכום הנזק, וזכויות המוסד כלפיהם אינן מוגבלות על ידי חבות המעביד. בית המשפט הכיר בעוול שבמצב, אך טען כי תיקון החוק הוא תפקידו של המחוקק.