עפמ"ק 19444-11-23

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של רישיון עסק והאם היה מקום להאריכו מעבר למועד פקיעתו הנקוב. בעלי הרישיון טענו כי הרישיון היה צריך להיות בתוקף לשלוש שנים במקום שנתיים, וכי סירובה החוזר ונשנה של הרשות המקומית להאריכו אינו מוצדק. עם זאת, השופט קובע כי שאלת תוקפו הראשוני של הרישיון אינה רלוונטית, שכן בעלי הרישיון ידעו שהוא עומד לפוג והייתה להם אפשרות לערער על ההחלטה בבית המשפט, אך במקום זאת בחרו לפסוק בעצמם ולהמשיך להפעיל את העסק לאחר פקיעת תוקף הרישיון. נמצא כי הם פעלו בחוסר תום לב, מה גם שפעילותם העסקית התרחבה מעבר להיקף הרישיון המקורי. השופט מדגיש את חשיבות כיבוד ההחלטות המנהליות ושלטון החוק, ומצטט מספר פסקי דין של בית המשפט העליון התומכים בדחיית הערעור. בנוסף, מסכימה השופטת עם קביעותיו של בית משפט קמא לפיהן העסק פעל כפאב ודיסקוטק, שלא בהתאם לתנאי הרישיון. הערעור על ההרשעה נדחה, כמו גם הערעור על גזר הדין, בשל יישום שקול של תיקון 113 על ידי בית משפט קמא והתחשבות בכל הגורמים הרלוונטיים. ככלל, השופט קובע כי הערעור אינו ראוי והוא נדחה בזאת, ומורה למזכירות לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים.