רע"א 8524/10

תקציר

בית המשפט התייחס לטענות בדבר עיתוי בקשת רשות ערעור, וקבע כי הבקשה הוגשה בתוך פרק הזמן המותר מאחר והמועד האחרון הוארך בפועל ליום 21.11.2010 בשל הוראות רגולטוריות. משכך, בית המשפט לא מצא שיהוי בהגשה. למרות זאת, דחה בית המשפט את הבקשה לגופה, בהדגישו כי החלטות פרוצדורליות, כגון חובת הגשת תצהירים על ידי המשיבים, נעשו כדי להתמודד עם פגמים שנפלו בתביעה שכנגד. המבקשים לא ערערו על החלטתו הפרוצדורלית של בית משפט קמא, ולא הותירו עילה לדיון חוזר. השאלה המרכזית הייתה האם החלטתו של בית משפט קמא שלא לדחות את התביעה שכנגד מצדיקה התערבות. ערכאת הערעור גילתה חוסר רצון לבטל החלטות פרוצדורליות של בית המשפט הנוטות לבחינה נוספת של מקרה לגופו, שכן פיטורים ללא בדיקה עובדתית צריכים להיות חריגים. מהתצהירים שמסרו המשיבים עולה כי דחייה על הסף אינה מוצדקת. בית המשפט אף בחן את קיומן של עילות תביעה לכאורה כנגד המבקש מס' 6 ומבקשים אחרים, וציין כי עדיין ניתן להטיל אחריות אישית בתיקים אזרחיים מבלי להרים את מסך התאגיד. הטענות נגד המבקשים השונים הצביעו על מעשים פסולים שהובילו לשיבושים עסקיים משמעותיים ולנזק כספי למשיבים. מאחר שהנזקים הנתבעים דרשו חקירה עובדתית ומשפטית מקיפה, בית המשפט לא מצא הצדקה לדחות טענות אלה בטרם עת. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.