מטכ"ל 387/21

תקציר

הכרעת הדין דנה בעונשים שנגזרו על שני נאשמים שפגעו ברכושו של כתב צבאי והפעילו נגדו אלימות בעת שסיקר שימוע לאחיו של הנאשם. תחילה קובעים השופטים את תחום הענישה הראוי, תוך שקלול הערכים החברתיים שנפגעו, חומרת העבירות ודרגות האשמה של הנאשמים. הם קובעים כי מדובר באירוע בודד וקובעים את טווח הענישה המתאים בהתאם. לאחר מכן דנים השופטים בפגיעה במעשיהם של הנאשמים, ומדגישים את משמעות הערכים שנפגעו, ובהם הפגיעה בחופש העיתונות והשימוש באלימות באולם בית המשפט. הם מציינים כי מעשיו של הנאשם פגעו באמון הציבור בצבא ופגעו בדוגמה האישית המצופה ממפקד. עם זאת, השופטים מכירים בכך שתפקידו של הנאשם היה פחות משמעותי מזה של נאשם 1, שהיה התוקפן העיקרי. נבחנות מדיניות הענישה המקובלת והפסיקה הקודמת, מה שמוביל את השופטים למסקנה כי הנסיבות המחמירות של המקרה מחייבות התאמה כלפי מעלה של אזור הענישה. זאת, בשל התנהגותם הפרועה ואלימותם של הנאשמים, שעלתה על הנזק לרכוש. בקביעת מתחמי הענישה הספציפיים לכל נאשם, השופטים לוקחים בחשבון גורמים שונים. עבור נאשם מס' 1, שהיה העבריין העיקרי, הדבר כולל את קבלת אחריותו ואת עברו הפלילי, מה שהוביל את השופטים למקם את עונשו בחלק האמצעי העליון של מתחם הענישה. השופטים נעתרים לבקשת התביעה להטיל עונש של חודשיים מאסר בפועל ולהורות על ריצוי עונשו הקודם של הנאשם. בנוסף, הם גזרו עליו חודשיים מאסר על תנאי ופיצוי כספי. דעות השופטים חלוקות באשר לעונשו של נאשם מס' 2. הרוב מחליטים שלא להוריד אותו בדרגה, בהתחשב ברקורד השירות החיובי שלו, באופי הלא מתוכנן של העבירה ובהשלכות הכלכליות של ההורדה בדרגה. במקום זאת, הם ממליצים לעכב את קידומו בשלוש שנים. עם זאת, שופט חולק סבור כי חומרת מעשיו של נאשם 2 מצדיקה הורדה בדרגה וכי החלטת הרוב חורגת מהסדר הטיעון. בסופו של דבר, החלטת הרוב גוברת, ועל נאשם מס' 2 נגזרו חודשיים מאסר על תנאי, פיצוי כספי והמלצה לעיכוב קידום של שלוש שנים. השופטים מדגישים כי יש לרצות את עונשם של הנאשמים ברצף, והקראת פסק הדין מוקרא לנאשמים ולצדדים, המסתיים בזכות ערעור משפטית.