עת"מ 33574-08-11

תקציר

בקשתו של העותר נדחתה בעיקר בשל שיהוי משמעותי בהגשת הבקשה לביקורת שיפוטית, וכן בשל אי הליכה במסלול הפרוצדורלי הנכון – במקום להגיש עתירה מנהלית הגיש העותר עתירה מנהלית. טענותיה של העותרת, שנגעו בעיקר להחלטת ועדת הערר, היו ידועות לה כבר בנובמבר 2010, אך היא הגישה את העתירה רק חודשים לאחר מכן, הרבה מעבר למגבלת 45 הימים להגשת עתירה מנהלית. גם העותר לא הצליח להצדיק שיהוי זה. בנוסף, נמצא כי עיקר הטענות בעתירה הן טענות כלליות חסרות משקל ספציפי – הן בעיקר ניסיון לעכב או להתחמק מתשלום ארנונה. לעותרת כבר ניתנה הזדמנות להציג את טענותיה "המהותיות" בעתירה קודמת, והעתירה הנוכחית נמצאה כניסיון להתדיין מחדש באותן סוגיות. זאת ועוד, התקבלו טענותיה של העותרת בדבר היעדר מענה להשגתה בעניין שומת המס המתוקנת לשנת 2010, שכן בכתב ההשגה צוין גידול בשטח החייב במס והמשיבים לא הכחישו זאת בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק. עם זאת, בית המשפט הורה לעותרת לכסות את הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪, בשל השיהוי הניכר וההליך השגוי.