ער"מ 8735-09-21

תקציר

השופטים קיבלו את ההמלצה לדחות את הערעור על החלטת הרשם, מריבוי נימוקים. ראשית, הערעור הוגש באיחור, והמערערת לא סיפקה כל הצדקה סבירה לשיהוי. פסק הדין הוגש כדין למערער ולבא כוחו, עו"ד מתן ברנפלד, והטענה לשירות שלא כדין נדחתה על יסוד חומר הראיות. גם אם השירות לא נחשב חוקי, הסכימו השופטים עם קביעת הרשם כי כלל הידע צריך לחול במקרה זה. אין ספק שהמערער ובא כוחו ראו את פסק הדין ביום 15.3.20, אך הערעור הוגש רק ביום 18.10.20, דהיינו פרק זמן ארוך באופן בלתי סביר. לפיכך, ידיעת פסק הדין נחשבת כתקפה יותר מהשירות הרשמי של פסק הדין. השופטים קיבלו גם את הקביעה כי המערער לא הציג טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד להגשת ערעור. התירוצים שהוצגו, כמו קריסת המחשב ומגפת הקורונה, לא היו משכנעים מספיק כדי להצדיק דחייה של יותר מארבעה חודשים. לבסוף, השופטים הסכימו כי סיכויי הצלחת הערעור אינם משמעותיים דיים כדי להצדיק את הארכת המועד האחרון להגשת ערעור. מאחר שלא הוצגו נימוקים משכנעים לשיהוי, נדחה הערעור, על שני חלקיו. עם זאת, בשל התנהלות המשיב בכל הנוגע לייצוג בבית המשפט, לא ניתן צו להוצאות.