ת"א 53584-11-18

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת 3 כמרצה וכפועל בניין, תבע את מעסיקו ואת הקבלן הראשי – הנתבע 2, ואת מבטחו של האחרון – הנתבע 1, בעקבות תאונה שאירעה בעת שעבד במקום עבודתם המשותף. התובע טען כי נזקיו נבעו מרשלנות הנתבעים. נסיבות התאונה היו שנויות במחלוקת. עם זאת, בית המשפט מצא לטובת גרסת התובע לאירועים, לפיה ערימת חול קרסה לתוך תעלה בה עבד וגרמה לו לחבלות. בית המשפט הטיל את האחריות לתאונה על שני הנאשמים, בנימוק שלא נקטו אמצעי זהירות סבירים ולא פיקחו כראוי על העבודה. השופט ציין כי מעשיו של התובע לא תרמו לתאונה, ולכן הוא לא אשם. נכותו הצמיתה של התובע הוערכה בשיעור של 10%-19%, כאשר הנכות הזמנית דורגה בשיעור של 100% בשלושת החודשים הראשונים לאחר התאונה וב-30% בשלושת החודשים שלאחר מכן. בית המשפט בחן את השפעת פגיעתו של התובע על יכולתו לעבוד ולהשתכר, ובסופו של דבר פסק לו הפסדי שכר בסך 155,000 ₪ – פחות ממה שתבע, שכן בית המשפט מצא כי לא סיפק ראיות מספיקות להכנסותיו הנטענות. כמו כן נפסקו לתובע 30,000 ₪ עבור סיוע שנדרש במהלך החלמתו, 5,000 ₪ עבור הוצאות ו-40,000 ₪ עבור כאב וסבל. לאחר ניכוי תגמולי המל"ל בסך 95,000 ₪, חושב סך הפיצויים המגיעים לתובע על סך של 230,000 ₪. בצירוף שכר טרחת עורך דין, חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 167,000 ₪.